Saturday, December 6, 2014

פגישה עם "משרן" - אדם מעורר השראה

קן רובינסון

דייב אגרס

סוגטה מיטרה

הפוסט הבא נכתב ככמטלה במהלך הקורס "ניהול כיתה במאה ה-21", אותו אני לומד במסגרת תואר שני בחינוך

באחד האמשים האחרונים נפגשנו, תלמידי כיתת ההתנסות במגמת מתמטיקה בבית הספר עירוני י"ד, עם מנהל בית הספר, הראל גוטשטיין. ישבנו במשרדו המרווח, והאיש שטח בפנינו את משנתו החינוכית ותיאר לנו את בית הספר, מה שמייחד אותו לעומת בתי ספר אחרים, וחלק מהבעיות שהוא והמורים מתמודדים איתן
בית הספר שוכן בשכונה חזקה מאד מן הבחינה הסוציו-אקונומית, רוב עצום של התלמידים "זוכים" לשיעורים פרטיים, ועל כן הם מאתגרים את המורים שכביכול אינם נחוצים, וגם - הם כבר יודעים את החומר, משתעממים ומפריעים... הראל היה נלהב מאד, כשסיפר על השיעור הגבוה של הזכאות לבגרות ושל הגיוס לצה"ל, ועל מעורבות בית הספר בקהילה; הוא ממש ניצל כל דקה של המפגש בן השעה, כדי לדחוס עוד ועוד מידע ולהעביר אלינו את החוויה של ניהול בית ספר, חינוך ובכלל את האני מאמין שלו. והמסר עבר, חזק ויעיל. נדמה לי שאדבר בשם כולם כשאומר, שנדבקנו בהתלהבות שלו ובתשוקה שלו לחינוך. בפרט, הראל סיפר איך הוא מקפיד שבית הספר ישקיע בלימוד ובחינוך שמאפשר לכל תלמיד ותלמידה למצות את המירב מהפוטנציאל שלהם ומתחומי העניין שלהם (מה שאופנתי לכנות היום "למידה משמעותית"), ובד בבד גם דורש מהם עבודה קשה ושותפות מלאה באחריות ללימוד, לסביבה לימודית תומכת ומאפשרת גם לאחרים, לקבלת כל אחד עם כל השונות שלו, לכבוד הדדי ולהשתתפות פעילה בעבודה הלימודית ובשאר מטלות בית הספר. התרשמתי במיוחד כשסיפר על הדרישה הבלתי מתפשרת שלו ושל צוות המורות והמורים מהתלמידים להרגלי לימודים, עמידה בזמנים, כבוד לצוות ולחבריהם. הוא סיפר שאחד ההיבטים המורכבים של תפקידו הוא - הקשר עם ההורים. אלה שייכים כאמור לקבוצה חזקה, כלכלית וחברתית בציבור הישראלי, ובהתאם לכך נוטים להתנהגות ישראלית די טיפוסית שמתבטאת בטלפון ישיר אליו, למנהל, בכל מקרה של מה שנראה להם כהתנכלות לבניהם, ובפועל - איננו אלא הקפדה פשוטה על משמעת ועל כללי בית הספר. במקרה כזה הוא מסביר להם, שאין בכוונתו לוותר לתלמיד רק בגלל שאביו רואה לנכון לפנות למנהל, ובכל מקרה, אם יש בעיה - יש להרגיל את התלמיד עצמו לפנות למורה, ומשם למרכזת המקצוע, מרכזת השכבה, סגנית המנהל וכן הלאה. אין זאת אומרת שהמנהל אינו זמין או לא מוכן לדבר עם תלמידים - אדרבא, הוא מסתובב בבית הספר כל שעות היום וניתן להגיע אליו בקלות, אבל אין זה ראוי שיפנו אליו ישירות בבעיות שניתנות לטיפול על ידי האנשים שזה תפקידם
לבסוף, כדי להדגים את מידת הפתיחות ששוררת בבית הספר ואת הקבלה המוחלטת של כל אחד ואחת - הראל סיפר שכל התלמידים יודעים שהוא הומוסקסואל, ושהוא מגדל את בתו במשותף עם אמה הביולוגית, שהיא לסבית מוצהרת... ההצהרה התקבלה בהפתעה אבל השתלבה היטב במכלול השיחה
שמחתי מאד לשמוע את הראל מספר על עבודתו ועל עבודת הצוות שלו, והרגשתי אותה הרגשה מוכרת של מפגש עם מה שאני מכנה "משרנים" (בהשאלה מעולם האלקטרוניקה) - שהוא המינוח שלי למנהיגים אמיתיים, כאלה שכששומעים אותם ובעיקר מתרשמים ממעשיהם - הם יוצרים השראה אצל השומע, ומה שחשוב יותר - יוצרים חשק ללכת בעקבותיהם! תחושה דומה חוויתי בעת שגרתי בארה"ב, ביום שאחרי הבחירה של נשיא שחור ראשון, ושמעתי את נאום הניצחון שלו - מיליוני אנשים דיווחו שהם חשו תחושת התעלות והשראה בעקבות דבריו הנרגשים והמשמעותיים. תחושה דומה מלווה את הצפייה בהרצאותיהם של "משרנים" אחרים, דוגמת קן רובינסון, דייב אגרס, יורם הרפז (אמנם מבית ברל, אבל בכל זאת...), ואחרים
בעיקר התרגשתי מהעובדה שהראל יכול לחשוף בפני כולם את נטייתו המינית, מבלי שהדבר ייצור מבוכה או דחייה, להיפך - זוהי בעיני דרך אפקטיבית מאד להעביר את המסר של פתיחות כלפי השונה, והערכת האחר על פי ערכיו האנושיים וקשריו עם סביבתו - במקום על פי סטריאוטיפים שנקשרים לזהותו

מה שלקחתי מהפגישה: בדבריו, הראל חיזק אצלי את הרצון, שהיה קיים כבר, להתחיל כבר את שלב ההוראה. הגילוי שיש
 לפחות בעירי תל-אביב כמה וכמה מנהלים בעלי אג'נדה דומה, ויכולת ורצון לקדם "למידה משמעותית" - נוסך מידה של אופטימיות בנפש שהתרגלה לקבל מהסביבה מסרים פסימיים ומייאשים באשר לעתיד החינוך בישראל... משיחה כזאת אני תמיד יוצא עם יותר רצון ותשוקה מאשר נכנסתי - ממש מה שנקרא "שיחת מוטיבציה" - לא שאני ממש צריך כזו בשלב הזה, אבל כנראה נצטרך כולנו בשלב ההוראה המעשית 
הראל גוטשטיין, מנהל תיכון עירוני י"ד בתל-אביב

No comments:

Post a Comment