Sunday, October 21, 2018

!דונלד - דע


מחזה במערכה אחת


המחשת-אמן של הנשיא הקודם שקוע בקריאת ספרו של מולר, בעת שהטלפון האדום מצלצל כבר שעה (סתאם, זה לא קרה).



(מנהלת התאטרון, עומדת על הבמה): צופים יקרים, תשומת לבכם למספר דקות. המזגן שלנו התקלקל, חם נורא ואני רוצה לשאול: יש פיזיקאי בקהל? לא, כי כולם מדברים על ההתחממות הגלובלית וכאלה, עם הרבה מילים קשות שאנחנו לא לגמרי מבינים. יש תחושה כללית שמי שמנהל את העולם הזה, טראמפ וכאלה, לא ממש בפוקוס. אז אנחנו מחפשים מישהו שקצת מבין במדע, כדי לשאול כמה שאלות.
כן, אתה בשורה השנייה? אתה פיזיקאי? תוכל להסביר בבקשה מה זה ההתחממות הזאת? היא באמת גלובלית? והפרישה של טראמפ מהזהו, מהסכם פאריז, זה טוב לישראל, כמו כל הדברים האחרים שהוא עושה (או לפחות כך מפמפמים לנו כבר למעלה משנתיים)?
(צופה מהשורה השנייה, ממושקף, מסיר בביישנות את הקפוצ'ון מהראש): טוב, אז זה ככה. העולם מתחמם, זאת עובדה ואפילו טראמפ לא יכול להתכחש אליה. הוויכוח בין המדענים, אם היה כזה, הוא אם האדם תורם במעשיו באופן משמעותי להתחממות הזאת. אם אנחנו לא תורמים – אז אין הרבה מה לעשות. אבל אם כן, אז כדאי מאד להתחיל לקחת את העולם הזה בידיים, ולהפחית את התהליכים שתורמים להתחממות. כי, וגם על זה יש הסכמה רחבה בין המדענים, אם ההתחממות הזאת לא תיעצר או לפחות תואט, אז יקרו כמה אסונות די בוודאות; ובהסתברות די גבוהה – כמה קטסטרופות ממש.
(מנהלת): ומאיפה אתה יודע את כל זה?
(צופה ממושקף): אני סטודנט של פרופסור מולר, שיושב פה לידי. הוא כתב כמה ספרים ממש סבבה על הנושא הזה. אחד מהם נקרא "Physics for Future Presidents" שניתן לתרגם כ"פיסיקה למנהיגי מדינות". למרות שזה כאילו על מדע, זה מעניין רצח.
(מנהלת): פרופסור מולר, תוכל להציג את עצמך בבקשה? ולמה אתה חושב שנשיאים של מדינות צריכים ללמוד פיזיקה?
(פרופ' ריצ'רד מולר): כי חלק גדול מההחלטות שהם מקבלים, או לא מקבלים בעצם (זאת עיקר הבעיה), נוגעות לנושאים שיש להם בסיס מדעי וטכנולוגי. ורובם, עם כל הכבוד, לא יודעים אפילו מהה הבדל בין מדעי לבין טכנולוגי. אמנם יש להם יועצים, חלקם אפילו מבינים משהו בתחום הטכני. אבל בזמן אמיתי, ייתכן שיהיה מצב שלא יהיה זמן להתייעצויות. למעשה, כבר עכשיו הזמן כבר די אזל, בעניין ההתחממות הזאת, נו, הגלובלית.
ברור שהנשיא לא צריך לדעת איך לבנות פצצת אטום – הרי יש לו יועצים מאד חכמים. אבל הנשיא בוחר את היועצים שלו – אתם יודעים לפי מה – מידת הקרבה של דעותיהם לדעותיו. בארה"ב לא קשה למצוא אנשים, כולל שליש מכל האקדמאים, שחושבים שהעולם נברא בשנת 3761 לפני הספירה (גם בארץ הסטארט-אפ יש כמה כאלה), ושההתחממות הגלובלית היא המצאה של שמאלנים. אז אם אי אפשר להדיח אותו לפני הבחירות הקרובות (ואולי בעצם לא כדאי – כי על כיסא הסגן יושב אדם חכם יותר, אבל מאמין עוד פחות למדענים), אז רצוי ללמד אותו כמה עובדות על העניין הזה, ועל עניינים חשובים אחרים – כדי לנסות למנוע כמה החלטות אסוניות.
(סטודנטית): שניה, אני רוצה להסביר בעניין השם של הספר. יש קורסים בשם "חשבון דיפרנציאלי לכלכלנים" ו"סטטיסטיקה למדעי החברה", שזאת דרך נקיה לומר, "אתם לא ממש מסוגלים להבין את הדברים האלה לעומק; אז בואו תלמדו כמה נוסחאות פשוטות, עם הסברים בהירים איזה מספר להציב באיזה מקום." אז הספר הזה מסביר בקצרה ובלי נוסחאות בכלל, מה צריך הנשיא, בעיקר הנשיא הלא-ממש-מדעי הזה, לדעת כדי לא לגרום נזק מחמת בורות.
(סטודנט): מה שהפרופסור הצנוע שכח להזכיר, זה שממש לאחרונה יצא ספרו האחרון, "אנרגיה למנהיגים של מדינות", ושם הוא כבר מסביר את הצד הטכני של אירועים מהזמן האחרון, כמו תאונת הכור בפוקשימה, מהפכת הפקת הגז הטבעי (יעניין במיוחד אתכם הישראלים), אסון הזיהום במפרץ מקסיקו, ואחרים.
(קריאת ביניים): אז ריצ'רד, אתה בעצם שמאלני, לא?
(מנהלת): סליחה!!... קצת כבוד, חברים. פרופ' מולר, אני מתנצלת בשמה של מדינת ישראל. אנסח את השאלה מחדש: אתה מלמד באוניברסיטה של קליפורניה בברקלי, לא ממש מעוז של תומכי טראמפ, בלשון המעטה. גם ישראל, אחת המדינות היחידות בעולם ששמחו על בחירתו – לא ממש פופולרית שם. יכול להיות שמקום העבודה שלך השפיע על הדעות התבוסתניות שאתה מביע בספר (אתה יודע, לשמור על הסביבה, וכל החרטא הזה)?
(מולר): ממש לא. הספר נכתב בתקופת הנשיא אובמה, אמנם בעקבות האירועים שקרו בתקופת בוש הבן. יש בו פרק מיוחד שמוקדש לאירועי ניין-אילבן. כלומר, מגדלי התאומים, וכל זה.
(מנהלת): אולי תסביר לנו איזה חלק של מה שקרה שם, דורש הסבר פיזיקלי?
(מולר): אנשים חושבים, שלא יכול להיות שהמגדלים נפלו אם לא מלכדו אותם. שמעתי המון תאוריות קונספירציה, למשל שהמוסד הישראלי ביצע את זה כדי להכניס את ארה"ב למלחמה נגד עיראק. אגב, בפעם האחרונה שישראל ניסתה לעשות משהו כזה, במצרים, זה נגמר לא טוב. כמו שאמר פעם אמנון אברמוביץ' שלכם: מי שמאמין שהמוסד יעשה דבר כזה וגם יצליח, צריך להיות... כורדי... טוב, לא חשוב. העניין הוא, שלא צריך שום קונספירציה כדי להבין איך המגדלים קרסו.
(מנהלת, עכשיו כבר ממש מסוקרנת): תסביר.
(מולר): המטוסים הרי היו מלאים בדלק עד לקצות כנפיהם, את זה יודע כל אחד; הטרוריסטים בחרו בכוונה בטיסות מחוף-לחוף. ריסוק של מטוס כזה לתוך הבניין גורם לשפיכת כל הדלק על פני עשרות הקומות שמתחת לנקודת הפגיעה, ושפשוף השברים על פני הבניין היא כחיכוך גפרור בקופסה. הפלדה, בניגוד לאינטואיציה שלנו, בוערת כמו כל חומר אחר, היא רק צריכה להגיע לטמפרטורה גבוהה יותר. את זה מספקת הבערה של הדלק ושל החומרים שספגו אותו, והם בערו זמן רב – דווקא בגלל מחסור בחמצן. כעבור כשעה הגיעו עמודי הפלדה למצב שהם נחלשו מספיק מכדי לתמוך בכל הקומות שמעליהם – מה שהם רגילים לעשות בכל יום. שימו לב – עמודי הפלדה שתומכים בבניין לא הותכו! הם לא הגיעו לטמפרטורה הדרושה לכך. בטמפרטורה נמוכה יחסית של 800 מעלות צלזיוס (בעצם, זה קרה באמריקה, אז בואו נגיד 1800 פרנהייט), הפלדה לא ניתכת, היא רק נחלשת בגלל התנועה המואצת של המולקולות.


כעת, קורת פלדה עמידה מאד כנגד כוח דחיסה, אבל היא לא שווה כמעט כלום כשהכוח הופך לכוח מקפל. ברגע שעמוד אחד נחלש ולא עמד בכוח הדחיסה – הוא פשוט התקפל, יחסית בקלות (נסו ללחוץ על שני הקצוות של קש שתייה מפלסטיק: די קשה לגרום לו לקרוס, אבל ברגע שהוא מתכופף מעט – הלך עליו). באותו רגע, זה כמו שחייל אחד יוצא מתחת לאלונקה – המשקל שהוא תמך מתווסף עכשיו לכל האחרים, ואז גם הם קורסים, כמו מפולת. כלומר, קומה אחת מסוימת קורסת, ומאותו הרגע, כוח התמיכה שנשאר בשאר הקומות כבר לא רלוונטי. כי בנפילה מגובה של קומה אחת בלבד (כ-3 מטר), עמוד הפלדה האדיר המכיל את כל הקומות שמעליה צובר מהירות של כל גוף שנופל מגובה כזה (גלילאו היה הראשון שהדגים, שכל הגופים נופלים באותה מהירות). זאת לא מהירות גדולה במיוחד – 7.5 מטר בשנייה (תחשבו בעצמכם, שורש של: [2g כפול 3 מ'] ). אבל כדי לקבל את האנרגיה שיש בנפילה כזאת, תעלו את המהירות הזאת בריבוע, ומה שחשוב יותר – תכפילו במאסה האדירה (בסדר, צריך גם לחלק בשתיים – לא ממש משנה). מה שתקבלו יהיה אחד הפטישים הגדולים שנוצרו אי פעם, והכלי הזה היכה על כל הקומות שאיתרע מזלן להיות מתחתיו. לא צריך יותר מזה כדי לפרק את כל מרכז הסחר העולמי לגרגרי אבק ופסולת פלדה בתוך מספר שניות.
(שאלה מהקהל): נראה לך שבין-לאדן ידע את כל זה, בטרם שלח את מחבליו ללמוד תעופה בפלורידה?
(מולר): קרוב לוודאי שלא, כי מלבד לימודי אסלאם, השכלתו של אוסאמה הסתכמה בכלכלה וקצת הנדסה אזרחית בג'דה – לא שאני מזלזל במהנדסים אזרחיים (אבי היה כזה), או באוניברסיטאות הסעודיות; אבל לא נראה שהטרוריסטים צפו מראש שזה מה שיקרה. ייתכן שהם חשבו שהפגיעה של המטוס תפיל את הבניין, או שאולי רק תעיף את חלקו העליון.
מסתבר יותר שהם פשוט חשבו שהמראה של גורד שחקים בוער יהיה מפחיד מאד – מה שבעצם נכון. כי כפי שיובל נח-הררי שלכם מסביר בספרו (שכולנו כאן באמריקה בלענו בשקיקה, כולל הנשיא אובמה) – האפקט של טרור לא צריך להיות בנזק ממשי, אלא רק בפחד (שזה התרגום המדויק של "טרור"), ובמעשים המוגזמים שהצד החזק (והמפוחד) נוקט בעקבות הפיגוע.

תראו, מה שהחריב את מגדלי התאומים לא היה המכה הקלה שספגו מכנפי המטוסים (קלטתם את החידוד?...) – זה ממש לא הזיז להם, מילולית ממש. הם פשוט לא זזו. וגם אם כן היו זזים – תשמעו סיפור קטן. במוזיאון הקטן ששכן בקומת הגג של אחד המגדלים, אחד השלטים שם סיפר, שהמגדל תוכנן לעמוד ברוחות העזות שנושבות בין נהר ההדסון לאיסט-ריבר, ושאם למשל מהירות הרוח היא 100 קמ"ש – הקצה שלו נוטה הצידה במטר אחד. ככה זה, בטון ופלדה באורך של 300 מטר הם מספיק גמישים כדי לעמוד בזה. אז מדוע כן נפל המגדל? האנרגיה שהייתה אצורה ב-60 טון הדלק שבמטוס שקולה לאנרגיה שיש ב-1800 טון TNT. אז מה, דלק יותר יעיל אנרגטית פי 30 מטי-אן-טי? כן, מה ששמעתם. אז מדוע בכלל משתמשים בטרייניטרוטולן הזה? רק בגלל שהחומר המופלא הזה משחרר את (יחסית) מעט האנרגיה שיש בו במהירות עצומה, ובלי להזדקק לחמצן – קצת מזכיר את יוסיין בולט, שבעבר הצליח לעבור 100 מטר ב-9.58 שניות, ובלי לנשום בכלל בפרק הזמן הזה.
(צופה שחזר משהות בניו יורק): אז איך אתה מסביר את ההתמוטטות של בנין מספר 7, הסמוך למרכז הסחר? הלא המטוסים לא פגעו בו בכלל. מכאן, שאולי מישהו הטמין גם בו מטענים!
(מולר): בין-לאדן כנראה לא חלם בכלל שיצליח להפיל איזשהו מגדל, ובוודאי שלא את מס. 7 הנמוך (47 קומות), שאותו לא ראה מעולם אפילו בתמונות. אבל כשמבינים את התהליך שעברו הבניינים, ואת העובדה שלא כל הדלק בער במשך השעה ומשהו לפני שהמגדלים נפלו (וזה קרה פשוט כי לא היה שם מספיק אויר – זאת גם העובדה שאחראית לבעירה האיטית, שבזכותה עלתה הטמפרטורה עד למידה הדרושה – מזל של מתחילים אמרנו כבר?...) – אז מבינים שבעצם עם קריסת מגדל מספר 1 הסמוך, נשפכו שאריות הדלק על בניין 7, הוצתו, ובסופו של תהליך דומה, הביא גם לקריסתו.
(מנהלת): וואו, זה באמת נשמע, כאילו, קצת מעניין. אז תוכל באמת להסביר לנו קצת על ההתחממות הגלובלית – זה אמיתי?
(מולר): אמיתי באמת.
(סטודנטית ג'ינג'ית): אני אסביר. השאלה הגדולה היא: האם בני האדם שחיים כיום אחראים באופן כלשהו להתחממות הגלובלית, והאם זה מחייב את ארצות הברית למשהו? כי רוב עצום של המדענים שזה מקצועם (כ-90 אחוז מהם) חושבים שכן, וזאת הסיבה שכמעט כל מדינות העולם חתמו על הסכם פריז, שמחייב אותן להפחית את ההתחממות. אבל מר טראמפ לא היה בשיעור הזה, והוא החליט לשבור את הכלים ושלא משחקים. בחודש יוני של השנה שעברה הודיע הממשל על יציאה מההסכם, מפני שאם לשפוט על פי החורפים האחרונים, לא נראה לכבוד הנשיא שכדור הארץ מתחמם. אולי זה בגלל הזוגיות הקרה עם מלאניה, ואולי אלה המזגנים וצבעו הבהיר של הבית שבו הוא גר כרגע – אבל לא מרגיש לו שחם כל כך. אם לא הבנתם עד עכשיו, אז זאת פחות או יותר הדרך שלו לאסוף נתונים על העולם שסביבו, ולקבל החלטות – ולהשפיע על חיים של מיליארדים, כולל אתם, כאן בקהל.
(מולר): תראו, דונלד טראמפ מתנהג כמו מי שלא יודע שיש דבר כזה בכלל, מדע. ולמרות זאת, כתוצאה מתאונה היסטורית, הוא משמש כרגע כמנהיגם בפועל של כשלושה מיליארד בני אדם. אתם יודעים מי – העולם המערבי (ובעצם, משפיע ישירות על כל שאר הארבעה). ובתוקף תפקידו, הוא צריך לקבל החלטות בנושאים שיש להם איזשהו בסיס בעולם המדע, ובפרט בפיסיקה.
יש פוליטיקאי אחד, ודווקא אחד-שמבין (כנסו כנסו), שהיה למשך מספר ימים הנשיא הבא של ארצות הברית, הלא הוא אל גור. הוא מבין כל כך טוב, שהוא קיבל פרס נובל. בעצם, את הפרס הוא קיבל על סרט שעשה, "אמת מטרידה", שאמנם זכה באוסקר אבל אני אומר לכם שהוא רצוף בהגזמות ובאי-דיוקים ובקצת דמגוגיה טובה, אבל האמת שלמי אכפת – הסרט עשה שירות טוב מאד למאבק לצמצם את השימוש בדלקים ממקורות מאובנים. מה שאני מנחש שאתם לא יודעים הוא, שביחד עם גור קיבל את הפרס ה-IPCC, "הפאנל הרב-ממשלתי לחקר שינוי האקלים", והם דווקא זכו בפרס על עבודות מדעיות ממש. הפאנל הזה הוא גוף שקם ביוזמת האו"ם, והוא מרכז מחקרים של כ-4000 מדענים מתחומים הקשורים לחקר האקלים. בקרב האנשים החכמים האלה יש קונצנזוס בשיעור של 90%, שההתחממות מושפעת מפעולות האדם – בעיקר מפליטה של גזי חממה (פחמן דו חמצני משריפת פחם בתחנת כוח בחדרה, מתאן שמפליצות פרות באוסטרליה – הכל אמת!) למונח קונצנזוס יש חשיבות בהקשר הזה, כי אי אפשר שכל המדענים יסכימו ביניהם כל הזמן. אז המדע מתפתח כך שרעיון חדש צובר עוד ועוד תומכים, עד שהוא נחשב לעובדה מדעית. ולכן, העובדה שיש קונצנזוס כזה רחב, צריכה לגרום לטראמפ לחוות סיוטים בלילה על הנזק שהממשל שלו גורם לפלנטה (אבל הוא לא).
זהו הבסיס העובדתי המוצק, שעל גבו רכב אל גור כל הדרך אל בית העיריה של אוסלו (שם יש אולם שבו מקבלים את פרס נובל לשלום).
(מאבטח שעומד בצד האולם): אז ספר לנו, מי המניאקים שאחראים לרוב הזיהום בגזי חממה?
(מולר): המדינה המזהמת ביותר היא סין, ששורפת בעיקר פחם – ופולטת כיום את המקבילה (CDE) של 12 מיליארד טון פחמן-דו-חמצני. בעת שיצא הספר הראשון שלי, סין בנתה תחנות כוח פחמיות בקצב של גיגה-וואט בחודש – המקבילה ההספקית של תחנת "אורות רבין" אחת בכל שבוע. מאז הספיקו הסינים לרסן מעט את הגידול בשריפת הפחם, אבל בשנים האחרונות הם חזרו לסורם, וכיום הם אחראים ל-26 אחוז מסך הפליטה של גזי חממה לאוויר העולם (וארה"ב לא רחוק אחריהם, עם 15%). הסינים דווקא לא עושים את זה מרוע לב – מיליארד ורבע בני אדם צריכים המון חשמל, ובזול, בעיקר כדי לייצר פלדה ובטון, ייצור שדורש המון אנרגיה. אז הם באים ואומרים לשאר העולם: אנחנו סובלים בעצמנו מהזיהום. הנה, כרבע מיליון סינים מתים בכל שנה כתוצאה ישירה של אויר מזוהם (אין אמנם קשר לגזי חממה). רוצים שנעבור לאנרגיה נקיה, אין בעיה – תשלמו. נשמע לכם כמו חוצפה סינית?... – אז תתפלאו, אבל מכל הפתרונות היקרים, המסובכים, והקשים פוליטית לביצוע, אני מעדיף את הפתרון הזה: ארצות הברית תשלם לסין, ולכל העולם, כדי שיעברו לאנרגיה נקיה. בחשבון סופי, שכולל את נזקי האסונות הצפויים – זה ייצא לנו (ולשאר העולם) יותר זול.
ולתושבי ארה"ב אני מציע: השקיעו בבידוד של הבתים שלכם. אתם תחסכו בחשבונות החשמל והגז, גם על קירור וגם על חימום, וההשקעה תוחזר בתוך כ-5 שנים – לפי הערכה של משרד האנרגיה האמריקני.

(מנהלת): לנו דווקא יש המון גז טבעי! הבעיה נפתרה מבחינתנו.
(מולר): אני בהחלט בעד גז טבעי, זה פתרון נקי, יחסית. אבל עם כל הכבוד, ויש לי כבוד, אתם פסיק קטן על מפת הזיהום העולמית. אני רוצה לפתור את הבעיות הגלובליות, שזה אומר, של כל הגלובוס.
(צופה שגר בזכרון-יעקב): זה באמת לא ממש נקי, להפיק את הגז הזה, לפי מה ששמעתי על האסדה שעומדת לקום מול חוף דור. זה די מפחיד, כמה זיהום שנובל-אנרג'י פולטת לאוויר באסדת תמר, שעובדת כבר ארבע שנים. אז מדוע שלא נעבור לאנרגיה גרעינית וזהו? אמנם גם גרעין נשמע לי קצת מפחיד...
(מולר): המילה גרעין מפחידה המון אנשים, בעיקר אחרי אסון צ'רנוביל. אז העובדות הן כאלה: כורים גרעיניים לייצור חשמל בטוחים יותר מכל מקור אנרגיה אחר. קיימים מעל 450 כורים כאלה בעולם, חלקם פועלים משנות השישים, ומספר התאונות עד היום -  זעום. הבעיה הגדולה יותר היא הפסולת הגרעינית. מדובר בחומרים שפולטים קרינה מסוכנת, וימשיכו לעשות זאת במשך אלפי ועד מיליוני שנים – תלוי בחומר הספציפי. כרגע, הפתרון היחיד לבעיה הוא הטמנה באדמה (יש גם רעיונות לשלוח את זה לחלל, אבל כרגע הטרנד האופנתי הוא דווקא לנקות את החלל מעשרות אלפי חתיכות המתכת שהאדם השליך לשם). אמנם, הקרינה מזהמת את האדמה ועלולה לזהם מקורות מים וכדומה; אבל יש בטבע חומרים שפולטים קרינה כזאת באופן טבעי, ואיש לא מתרגש מכך, כל עוד רמת הקרינה נמוכה דיה. תשמעו סיפור: אישה ששמעה אותי מרצה על זה, הגיבה: "כן, אבל קרינה של אורניום בטבע זה דבר טבעי, לא?...", ובמילה טבעי היא התכוונה כנראה: ראשוני, היולי, אולי אפילו טהור... אז זהו, שלא; אין שום הבדל, ואם דואגים שהקרינה המרבית תהיה בתחום המותר – אז אין בעיה, על כל פנים לא בעיה חדשה. עוד עובדה להשכלתו הכללית של הנשיא.
(מנהלת): הזכרת קודם פצצה מלוכלכת – מה זה הדבר הזה?
(מולר): זאת פצצה שכל ארגון טרור יכול להטמין, למשל במרכז מנהטן. בואו נחשוב לרגע על תרחיש שבו הנשיא על כך מקבל הודעה, ועכשיו, אם הדבר הזה עומד להתפוצץ בשעה הקרובה, לא יהיה זמן להסביר לדונלד, שהבעיה עם הפצצה היא לא האבק והגריז שהצטברו עליה – לא זה הלכלוך המטריד אותנו כרגע (רמז: זאת הרדיואקטיביות, טמבל). עד שהגאון-הזה-בעיני-עצמו יבין מה בעצם הסכנה, יעבור זמן יקר שבו אפשר יהיה לעשות משהו מועיל, שמבוסס על שיקול דעת רציונלי. יש כנראה אנשים ששומעים את המילים פצצה ורדיואקטיביות, ומיד מדמיינים פטריה גרעינית מעל השכונה שלהם. פצצה מלוכלכת איננה פצצת אטום, היא פצצה רגילה לגמרי, שמוצמד אליה חומר רדיואקטיבי כלשהו. בניגוד לקרינה של מכשיר סלולרי – שרק מחממת את הראש, ורוב המדענים מסכימים שזאת לא באמת בעיה – פצצה רדיואקטיבית מפיצה קרינה מייננת, וזאת כבר ממש מבעסת: היא הורסת תאים בתוך הגוף, ויכולה לגרום למגוון צרות, מהתחלה של סרטן, דרך בעיות תפקודיות ועד נזקים גנטיים. מוות מיידי אינו ברשימה – זה יכול להיגרם רק מהפיצוץ עצמו, ולא מהקרינה.
הבעיה העיקרית עם הקרינה הזאת, היא שקשה מאד להיפטר ממנה – במקרה של איזוטופים מסוימים, היא יכולה להימשך מאות ואף מיליוני שנים. לא ניכנס כאן להסברים של המונח הפיסיקלי "זמן מחצית חיים", כי לא נראה שדונלד יקלוט את זה. הוא עלול להגיד: "אז מה, אם זמן מחצית החיים של קובלט-60 הוא חמש שנים, זה אומר שצריך לסגור את מנהטן לעשר שנים? אז מה הבעיה?..." די אם נאמר, שתהיה בעיה לגור באזור הזה הרבה מאד זמן.
חומר רדיואקטיבי ניתן להשיג, במידה כזו או אחרת של כמות, מצוללות גרעיניות ישנות ברוסיה, מפסולת שבכורים גרעיניים, ממכשירים רפואיים בבתי חולים, ממעבדות באוניברסיטה, ואפילו מגלאי עשן שיש לכם בבית. אבל במקרים היותר מסתברים, הכמויות תהיינה קטנות מכדי לגרום נזק משמעותי – וזה נתון חשוב שדונלד יצטרך לקחת בחשבון. במקרה כזה, השמדה של הבגדים, מקלחת ופינוי בתוך יום  - יפתרו את הבעיה. בכלל, תאמינו או לא, אתם חשופים לקרינה כזאת בכל יום, אבל במנות קטנות יותר.
חשוב גם להבין, שבזמן אמיתי, לא יוכל הנשיא לקיים התייעצויות ארוכות עם יועציו החכמים, אפילו במקרה הבלתי סביר שלטראמפ נותרו עוד כמה כאלה. ייתכן בהחלט שהוא ייאלץ לקבל החלטה בתוך דקות, ועל כן הוא חייב להיות מוכן לכך מראש. על פי אותו הגיון, זה לא יהיה נכון להורות על פינוי של כ-10 מיליון בני אדם מבתיהם – מבצע שאם יתבצע בזמן קצר מאד, עלול להיות קטלני לא פחות מפיגוע המוני, אם חושבים על הפאניקה, הצפיפות והסיכוי לתקלות בחשמל, ברמזורים ובאמצעי השליטה והבקרה. התגובה תצטרך להיות מידתית, שקולה ולאחר שבאו בחשבון כל הנתונים הרלוונטיים.

(שאלה מהקהל): תגיד, למה לא טסים שוב לירח? הנשיא בוש הבטיח לנו.
(מולר): טוב, אם יש לכם מאה מיליון דולרים מיותרים, אז אילון מאסק ישמח להביא אתכם לשם. אבל לממשלות אין כסף מיותר (מלחמות הן משהו אחר, כן?), ולכן רצוי שתהיה תמורה הגיונית להוצאה. אמנם, הצהרות דרמטיות של פוליטיקאים שצריך לחזור לירח עושות כותרות נחמדות. אבל לדעתי, אין הצדקה מדעית לשלוח חלליות מאוישות, לשום מקום בעצם. אלא אם כן הכרטיס הוא בכיוון אחד. כי התקורה (Overhead) של המערכות שמיועדות להחזיר את האנשים הביתה – מייקרת את הפרויקט בערך פי... טוב, בהרבה. לעובדה שיהיה שם בן אדם שאסף את הנתונים – אין ממש משמעות מדעית, כי רובוט יעשה הכל יותר טוב. את הכסף שעולה הדלק, הרקטות, והאימונים להחזרת האסטרונאוטים – עדיף להשקיע במכשירים נוספים, שיאספו וישדרו מידע ללא מגע יד אדם. אם יש אנשים שמוכנים לטוס למאדים ולהישאר שם – זה כבר עניין אחר. אמנם, בניגוד לתכנית מארס-1, המיועדת להנחית אדם על המאדים ב-2032 ללא אפשרות חזרה – מאסק השאפתן הודיע שהוא גם יחזיר את תיירי המאדים, אבל... האיש בינתיים הספיק להרוס לכם את הלוויין עמוס 6, אז לכו תדעו.
בוקסה:
בהקדמה לספרו, כותב מולר:
"כשתהיה נשיא, אחד מהנושאים שיהיו בעדיפות הראשונה שלך יהיה לצפות מראש ולמנוע פיגועי טרור כאלה. כמובן, תהיה לך עזרה, מהיועץ שלך לענייני מדע, מהרשות המרכזית לביון, ממשרד האנרגיה, מהקבינט, וגם כמה מאות כותבי מאמרי המערכת בעיתונים. אבל האחראיות תיעצר אצלך. אם לא תקבל את ההחלטות הנכונות, לעולם לא תוכל לסלוח לעצמך, וכך גם ההיסטוריה. האחראיות היא עצומה. אתה בטוח שאתה רוצה את הג'וב?
"לא קל להיות נשיא. אבל אם תדע קצת פיסיקה, זה יכול לעזור. לא כל התקפות הטרור הן אפשריות באותה מידה, או מסוכנות באותה מידה, או קשות לטיפול באותה מידה."
חשוב גם לשכוח "עובדות" שנדמה לך שאתה יודע, שלמעשה אינן כאלה כלל. למארק טווין מייחסים את האמרה הבאה: "הבעיה עם רוב החבר'ה היא לא הבורות שלהם, אלא שהם כאילו יודעים המון דברים שהם לא באמת." כאילו כדי להדגים את מה שהפתגם אומר – ידידנו סמואל קלמנס בכלל לא אמר זאת... זה היה ג'וש בילינגס, סטנדאפיסט מהמאה ה-19.



בוקסה:
ריצ'רד מולר נולד בסן-פרנסיסקו וגדל ברובע ברונקס, ניו יורק. קיבל דוקטורט בפיסיקה בהנחיית לואי אלווארז, שהיה חתן פרס נובל ושותף בפרויקט מנהטן, שגם השגיח אישית, מהמטוס, על הטלת הפצצה על נגסאקי. הוא גם היה זה שהגה את הרעיון שהדינוזאורים הוכחדו כתוצאה מפגיעת אסטרואיד... טוב, מספיק דיברנו על המנחה שלו.
מולר הוא מומחה לפיצוצי סופרנובה, ו"פרויקט הסופרנובה" שהיה שותף להקמתו גילה את ההתפשטות המואצת של היקום, שעליו זכה תלמיד שלו, סול פרלמוטר (יהודי כמובן) בנובל הנכסף. כחלק מעבודתו הפיזיקלית, מולר עוסק גם במדעי כדור הארץ, ובעקבות כך הוא פעיל מאד בענייני הגנת הסביבה. יחד עם בתו אליזבת' הקים את "Berkeley Earth", עמותה עצמאית להפצת מידע בציבור על ההתחממות הגלובלית.
חוצמזה, הקורס שלו בברקלי זכה במקום הראשון במשאל הסטודנטים, שנה שניה ברציפות.
אולי זה יפתיע, אבל מולר הוא הסטודנט היחיד בתולדות ברקלי, שהשתתף במחאה למען חופש הדיבור בשנות השישים העליזות, ואף בילה לילה במעצר – שלימים הפך לפרופסור באותו מוסד. תמונות מחתרתיות שמולר הצעיר צילם בעצמו, מראות את ג'ואן באאז שבאה לתמוך.


Tuesday, May 15, 2018

Armageddon Days, or: Thoughts about Trump


I received this piece from my email-pal A***, who lives in California:


Hello Avner

It has been a long time since our last communication.

It looks like it has been a hectic time: a lot has occurred. Trump presidency has been full of action. I am sure that you are following the news. He had a lot of problems at the beginning but now it looks like his staff has somewhat stabilized. He has a lot of resistance from many parts of the government, and as you know he is still under investigation, but recently he has been involved in some bold decisions, like the bombing in Syria, and his last action in regards to the negotiation with N. Korea, and his bold act to exit the agreement with Iran. It looks to me that all of this could end very well, for the US and the rest of the world.

So what is new with you? How are you doing at your work? As I understand the feeling in Israel must be very good now. What did you do for the independence day? It appears that Israel economy has been growing very nicely and I wonder what effect this has in the living standard in the country.

In the US the economy has picked up quite nicely, and the employment situation has been better like never before. However, it looks odd, that the salaries  have not been growing, as one would expect, which is a riddle. What is the situation in Israel in this respect?

So I wish you well, and would like to know how are you doing and what is happening is Israel.

(signed)
A***




To which I replied:

Hi A***,

I don't quite share your views about Trump, as well as the situation in Israel. But of course, I may be wrong (note: this is a phrase which is NEVER said by any conservative speaker - which I think is a major part of the problem). If I'm wrong, then I will admit it and will be very happy. As opposed to the speakers from the Right - I'm willing to put specific metrics to this statement.

In brief:
Trump has not yet achieved anything. Iran can only gain from the US exit from the agreement. The improvement of the US economy is mainly thanks to Obama's policy. Economy of this size cannot be turned over by 1.5 years of being in office.

Trump did not really make any difference in Syria - his order to bomb it was very minor. Israel has bombed Syria heavily, but nobody really knows how this will end - but this doesn't prevent the cheer leaders of Netanyahu (who are, at this moment, the entire Jewish population, like a bunch of miserable WWF viewers) to pump his approval rate. I think that he will be remembered as the worst Israeli PM ever - and mind you, there is a tough competition there.

I can't say anything about the future (I live that to the smart asses of the Right), but I can point out the past. Too many times in this region, military campaigns started with great enthusiasm and anticipation - just to end up as catastrophes.

I am doing well at work. The economy is only good for the upper 10% - 20% of Israelis, which includes my family so I shouldn't care. But I do care, because I think that the other 80% also count.

So in short, I foresee a catastrophe, and if I'm proven wrong, I will be very happy.

Take care and hand in there.

Cheers,
Avner E.

Friday, May 11, 2018

מאמר מבריק על השקר של "סאלח פה זה ארץ ישראל

סאלח, עובדים עליך בעיניים
עודד ליפשיץ


במאמרו "פרופ' אלישע אפרת ואני" מעיד דוד דרעי על עצמו ועל יצירתו — "סאלח, פה ארץ ישראל" — בשחצנות: "'סאלח... הביא לסלון של עם ישראל 'תותח מעשן', עם הוכחות חד־משמעיות לקיומה של אפליה בידיעתם המלאה של הדרגים המחליטים והמבצעים" ("הארץ", 4.5) . "נו, שוין", כפי שאמר ביידיש סבי יצחק ז"ל כשמישהו הגזים בגדול, התותח הזה מעשן כמו הקלסרים והסיגרים של נתניהו. וגם: "כמה פעמים ביום עוצרים אותי אנשים ומספרים ששיניתי את חייהם, לא פחות". בטח לא פחות: לא פחות מהפרסומת על "הדיאטה ששינתה את חיי".

פרופ' אלישע אפרת כיכב בסדרה של דרעי כשד האשכנזי מדנציג, מיוזמי "פיזור האוכלוסייה", מזימה אפלה לקיפוח המזרחים. דרעי מתאר ציטוט של אפרת במאמרו כ"ביקורת המאוחרת שהתעוררה אצלו, מפא"יניק גאה, על החלטת המדינה לשלוח דווקא את העולים אל הסְפר המסוכן". אפרת מעלה טענה עובדתית, כביכול: "כשאתה רוצה להגן ולשמור על מדינה, שים את האליטה שלך על הגבול שישמרו. איפה... לקחו את המסכנים האלה, לא ידעו אפילו לאן מביאים אותם, ושמו אותם בסְפר... זה איום ונורא".

מזל טוב! נולד עוד נראטיבצ'יק שקרי: המפא"יניקים מודים ששלחו מזרחים לגבולות כדי שיגנו עליהם בעורף! עם זאת, יש לדייק בהגדרות: "סְפר" הוא רק האזור שליד הגבול. "פריפריה" היא כל אזור מרוחק מהמרכז. רק חלק מהפריפריה הוא בספר. ירוחם, עיירת הולדתו של דרעי, היא בפריפריה שאינה ספר, מפני שהיא הכי מרוחקת מהגבולות, וזו הסיבה שהכור האטומי הוקם לידה, בדימונה.
"פרימיטיבי" הוא הגדרת מצב שאינה גזענית: ציידים בג'ונגל שמשתמשים בקשת וחץ הם פרימיטיבים, וכך גם עולים מהרי האטלס ומערבות הונגריה שחיו בתנאים של ימי הביניים. "גזענות" היא הטענה שיש גזעים של בני אדם נחותים גנטית, שאינם מסוגלים להגיע להישגי גזעים אחרים, ותכונות האופי שלהם בזויות ומסוכנות. לכן, בגרמניה הנאצית והגזענית אפילו פרופסור יהודי שזכה בנובל נחשב לבן לגזע נחות ומסוכן, שחובה להשמידו.
השמאל, בעולם ובארץ, כולל המפא"יניקים שקלטו מזרחים, האמין תמיד בשוויון מוחלט בתכונות האופי ובכישורים המולדים של בני האדם. לכן, כשמפא"יניקים העריכו שחלק מהמועמדים לעלייה הם פרימיטיבים, מסקנתם היתה שדרושים משאבים עצומים כדי לסגל אותם לחיים בישראל המודרנית. הדיון התמקד בשאלה האם ניתן לגייס את המשאבים הדרושים, או שבלית ברירה יש להגביל את ממדי העלייה. לא עלתה טענה גזענית שהמזרחים נחותים גנטית מהאשכנזים.
עובדתית, ובניגוד מוחלט לדברי אפרת, המדינה יישבה בספר המסוכן רק קיבוצים מהאליטה, מפני שהיו להם ארגון פנימי חזק וכישורי התגוננות עדיפים. ואכן, קיבוצי הספר הגנו על מושבי העולים שהוקמו בקו השני, ועל עיירות העולים שהוקמו בקו השלישי. לפי דרעי: "העובדות מונחות לפניכם — לא בסרט, אלא על האדמה. בנגב, בגליל". זה נכון, והן מפריכות את טענותיו: יותר מ–80% מ–270 הקיבוצים שהוקמו לפני ואחרי הקמת המדינה הם בפריפריה ובספר.

ובנימה אישית: אני מהאליטה הישנה, הורים מפולין, אבא מהנדס בחברת חשמל, אמא מנהלת בית ספר, ואני בוגר "הריאלי" בחיפה. ב–1957 הצטרפתי, עם כפית כסף בפה, לגרעין "השומר הצעיר" שהקים את קיבוץ ניר עוז, שני קילומטרים מרצועת עזה, בתקופה שבה המדינה הקימה את עיירת העולים אופקים, במרחק כ–20 קילומטרים מהגבול. אנחנו, הפריבילגים, גרנו בצריף, ארבעה חברים בחדר של 12 מ"ר. אחרי החתונה עברנו לדירה זעירה בלי מים וביוב ורצנו, בימים ובלילות, לשירותים היחידים שהיו במקלחת הציבורית. עבדנו קשה בחקלאות, כמו העולים במושבי הנגב ובאופקים. דרעי יכול ליצור עלינו סדרה מזרחית נוספת, מפני שבניגוד לתדמית האשכנזית המטעה של הקיבוצים, שיעור המזרחים בניר עוז דומה לשיעורם במדינה.כשבודקים "עובדות על האדמה בנגב", בקו הראשון, עד ארבעה קילומטרים מגבול הרצועה, בטווח הקסאמים והפצמ"רים והמנהרות, ועפיפוני התבערה, מוצאים 22 קיבוצים, ורק מושב אחד, נתיב העשרה, שאינו מושב עולים, ועיירת עולים אחת, שדרות, שהיא היחידה בישראל שהוקמה בצמוד לגבול. גם ברווח הקטן שבין שדרות לרצועה יש קיבוץ, ניר עם. שאר עיירות הדרום, נתיבות, אופקים קרית גת וקרית מלאכי, הן בעומק השטח.
האם רוב העולים הובאו בכוח ובכחש ליישובים נידחים? התשובה שלילית, ומפתיעה רק את אלה שנפתו להאמין בנרטיב מזרחי־מקצועני כוזב. רוב העולים, גם המזרחים, נקלטו בין גדרה לחדרה, ביפו ובגבעת עמל בתל אביב, באזור ובאור יהודה ובשאר ערי גוש דן, באולגה ובאור עקיבא, ביבנה ובאשדוד וכן, גם בחיפה ובירושלים, ובהמון מושבים בשרון, בעמק חפר, בשפלה ובהרי יהודה. היה מיעוט משמעותי מהעולים שנשלח לפריפריה המרוחקת, וזה היה מוצדק והכרחי מפני שלא היו אלטרנטיבות. הם לא הוזנחו: למושבים החדשים הובאו עולים שלא שתלו שתיל ולא חלבו פרה. נתנו להם אמצעי ייצור והדרכה, הם עבדו הרבה וקשה, למדו מהר ונהפכו לחקלאים מקצועיים, שווי ערך לוותיקי החקלאות הישראלית. זה היה הישג מופלא ותרומה עצומה ליישוב המדינה שראוי להתגאות בהם.
היום הבעיה הקיומית של העולים המזרחים ובניהם במושבים אינם חשיפת פרוטוקולים עבשים של הסוכנות והשב"כ. הם נאבקים בממשלות הימין שהורסות את החקלאות באמצעות יבוא פרוע ואינן בולמות את הטרור החקלאי המתגבר. דרעי טוען בציניות: "שורה של תקלות אירעו במפעל הציוני: לא הסכמתי ללמוד במגמת רתכות; לא רציתי לעבוד במשרה שהוצעה לי במפעל הזכוכית 'פניציה'; התקבלתי ללימודי קולנוע ב'ספיר', והצלחתי להפוך ליוצר דוקומנטרי בישראל". בראבו. היו עוד "תקלות במפעל הציוני": בשנות ה–60 הצטרפתי לחברי קיבוצים שהתנדבו, אחרי יום עבודה מפרך, להקים סניף של מפ"ם באופקים. אחד המצטרפים היה צעיר מוכשר בשם יוסי מרציאנו. גם הוא הגיע רחוק בכוחות עצמו, בעבודה קשה במפלגה ובהסתדרות למען העובדים, ובמיוחד למען עובדי הקבלן המקופחים, עוד פרי באושים שצמח בערוגות שלטון הימין. היום מרציאנו, שנשאר באופקים, הוא ראש סיעת מרצ וראש האגף לדמוקרטיה תעשייתית בהסתדרות, סגנו של יו"ר ההסתדרות, ויקיר הנגב לשנת ה–70 לישראל. סאלח, סלח לאלה שלא סיפרו לך המון סיפורים משמעותיים רק מפני שהם מנוגדים לנרטיב שלהם, כמו הסיפור על מרציאנו והקיבוצניקים.
במדינות רבות יש עיירות שבהן שישה דורות עובדים באותו מכרה או מפעל. זה מודל בעייתי, בייחוד בעולמנו המשתנה במהירות. יש ספרים וסרטים רבים על צעירים שיצאו ממלכוד כזה לעולם הגדול והצליחו. הם לא טענו, כמו דרעי, רק דור שני בירוחם, שהמפעלים והמכרות היו מזימה זדונית שנועדה להפלות ולדכא את התושבים. "המפעל הציוני" הקים את "פניציה" בירוחם מפני שזו היתה האופציה היחידה ובגלל שדוד בן־גוריון חשב שהנגב חשוב יותר מכל והלך בעצמו לקיבוץ הסמוך, שדה בוקר. מקצועני הקיפוח המזרחי, במקום לשבח את הקליטה והקולטים, מטיחים בהם האשמות שווא. זה יותר הזוי או יותר שקרי? לדעתי גם וגם.
דרעי, יוצר מוכשר, מסייע, אולי מבלי שהתכוון, למקצועני הקיפוח במשטרת המחשבה המזרחית האחידה, בפיקודה של מירי רגב, שמקדמת נרטיב מסולף, רודפת את מבקריו — ומשרתת במסירות את הרודנות העולה של נתניהו ושות'. חבל.
הכותב הוא ממייסדי קיבוץ ניר עוז בעוטף עזה ועיתונאי בדימוס

Sunday, February 11, 2018

יש לי סימפטיה לדובר-צה"ל, רוני דניאל


ככל שהשנים חולפות והמלחמות נערמות, יש לי יותר סימפטיה לאיש החם, הרגשן והלא-מקצועי הזה, רוני דניאל.
ב"צוק איתן" ממש לא סבלתי אותו, כשישב באולפן וציווה על צה"ל להיכנס באופן קרקעי ולגמור כבר עם החמאס. ממש לא נעים עם כל הקסאמים האלה. רוב הזמן הוא סתם את הפה למי שחשב אחרת ממנו.

אבל בעימות הנוכחי עם חברת הכנסת הערבייה, הוא נשמע ממש חביב, מנומס ואדיב – יחסית לפרשן בטלוויזיה שמדבר עם ערביה. ממש לא נכון איך שהציגו אותו ב"הארץ", כאילו הוא אומר לתומא-סלימאן לשתוק. סה"כ ביקש ממנה יפה לא להתפרץ לדבריו.

חבל שה"פרשנות" שלו כל כך לא מקצועית, חד-צדדית ולא מלמדת את הצופים שום דבר חדש.
אבל הוא כמו סבא חביב שכבר מזמן לא בעניינים, ופשוט מתגעגע לצה"ל הישן והטוב, זה שפעם ניצח במלחמות. נחמד.



Tuesday, January 2, 2018

?יש אלוהים

"יש אלוהים?" הוא שם ספרו של ריצ'רד דוקינס, שבעיקר בעקבותיו אני כיום אתאיסט.

להלן מספר רשמים שהיו לי מהספר, ולאחריה - חלק מהתכתבות שהייתה לי עם אחד החברים.

אם "תכוונו אקדח לראשי" ותשאלו מהי זהותי הדתית, היום אענה: אתאיסט. אני מהסס להשתמש במילה "היום", כי היא מרמזת שדעתי או אמונתי משתנה מיום ליום. אמנם, "רק חמור לא משנה את דעתו" אמר המדינאי המבריק, הגנרל הכושל, הגנב והנואף משה דיין, ויפה אמר. אבל בענייני אמונה, ראוי להחזיק בעמדה זמן מסוים לפני שמשנים אותה.
כאיש דתי בעבר, אני "מכבד" כל אמונה דתית, בתנאי שהמאמין אינו לוקח ברצינות רבה מדי את הציוויים הרצחניים של אמונתו (ולכל דת יש צווים כאלה). "מכבד" במובן שקבע הצדיק הגדול, ה. ל. מנקן: "עלינו לכבד את דתו של האחר, אבל רק באותו מובן, ובאותה מידה, שאנו מכבדים את התאוריה שלו שאשתו יפהפיה ושילדיו חכמים." הייתי מעדיף את המילה (שהמצאתי עכשיו) "מנמס". אני מנמס את מי שמאמין שיש מישהו שברא את העולם, ושבני האדם עושים את רצונו כשהם לובשים בגדי-חורף שחורים בקיץ הישראלי, בגדים שהועתקו מאצילים פולניים מהמאה ה-19; וכל זאת, למרות שגילויי המדע מרמזים, שיש סיכוי רב שהמציאות שאנחנו חווים לא זקוקה לבורא כזה. כלפי מי שמאמין בכך, כולל מי שנחשב לאדם רציונלי כי אחרי שהוא מתפלל שחרית (ואומר "ברוך שלא עשני אישה" <או כל דבר אחר>), הוא הולך ללמד גאולוגיה באוניברסיטה – אני נוהג עמו בנימוס קר, ורק במובן הזה אני "מכבד" את אמונתו.
מעניינת העובדה, שבכל תהליך ה"חזרה בתשובה" בולט חלקם של הלא משכילים. ניתן לטעון במידה רבה של ביטחון, שככל שאדם משכיל יותר ב"חוכמות חיצוניות" (שבימי הביניים דווקא היו פנימיות מאד! ליהדות של אז?) – הוא (כמעט תמיד הוא ולא היא) "חוזר בתשובה" בסגנון שכולל פחות מאפיינים "אמוניים" ויותר ריטואליים - ?

גדעון לוי כותב בטקסט מטלטל ומזעזע, כדרכו, ששופטי בית המשפט הצבאי דנו את חברת הפרלמנט הפלסטיני ל-15 חודשי מאסר בפועל. לוי רומז, שלעובדה שחלק גדול מהשופטים הצבאיים חובשי כיפה, יש משמעות בפסקי הדין המחמירים שלהם כלפי פלסטינים.
מהיכרותי עם שופט אחד כזה, שהיה אב בית-דין צבאי, והוא חובש כיפה, אני יכול לומר שאותם שופטים בטוחים שדתיותם איננה משפיעה על החלטותיהם, שהן מקצועיות לגמרי.
אבל, הטענה הזאת, שנראית על פניה כמובנת מאליה – נסתרת על ידי אותם נציגים של המחנה הדתי-לאומי (מורי ורבי לייבוביץ' היה מתפלץ מהשימוש שלי במונח התרתי-דסתרי הזה). הלא מיהם הדורשים ייצוג גדול יותר של דתיים בבית המשפט העליון, בטענה שהמוסד הזה אינו מפגין מזג יהודי מספיק? בדרישתם זו, הם חושפים את סברתם, ששופטים דתיים פוסקים אחרת מכאלה שאינם דתיים, גם אם הלא-דתיים הם מקצועיים לעילא – ורובם אינם חולקים על כך!


ולחבר כתבתי באחד האימיילים:

באלוהים ממש, אף פעם לא האמנתי.
התפללתי שחרית בתקופה שהאמנתי שחלק מהמצוות עוזרות לאמן את הנפש, ולעשות אותי אדם יותר טוב. איבדתי את האמונה הזאת לגמרי. היהדות מובלת היום על ידי אנשים שקוראים לעצמם אחים שלי, אבל הם זרים לי לגמרי. וגם היהודים שלא כמוהם, נושאים באחריות גדולה למצב הזה, כי הם לא עושים כמעט כלום, בעיקר מהפחד שיגידו שהם נגד המדינה. חוץ מבודדים כמוך וקבוצות לימוד חילוניות אבל בלי להעליב, זה בטל בשישים מול הים של היהדות שזרה לי. יהדות שהיא על הרצף שבין קלישאות דביקות ורדודות, דרך קורבניות ובכיינות, ועד ממש גזענות. אז אני כבר לא מתפלל, ומאמין שהדת באופן כללי מביאה בעיקר רוע לעולם. היום אני אתאיסט ממש.

יש דתיים טובים, כמובן. אבל הם על הקווים. ולדעתי הם טובים כי הם בני אדם, ולא בגלל שהם דתיים.

זה קשור כמובן גם לכיבוש, מושג שיש אנשים שטוענים שהוא לא קיים אבל לא איכפת לי איך קוראים לו, יש דיכוי שיטתי של הפלסטינים, וזה רק מתגבר. שיקראו לזה שיבוש, שפשוף, או קיבוב או כל שם אחר. ופה אנחנו נכנסים גם לאזורים שאנחנו לא מסכימים בינינו, אבל זה בסדר. בכל מקרה, אני זר בארצי והיום אין לי דת, ואין לי השתייכות אתנית בכלל.

אגב, יש כאן גם שאלות עמוקות על לאום ישראלי מול לאום יהודי, המושג האחרון לא קיים בכלל, לדעתי. לא אני המצאתי את זה, זאת המשנה הפילוסופית של יוסף אגסי שאיתו נפגשתי. זה מאד מעניין, אבל נושא לדיון אחר.